הלימוד היומי ט"ו תשרי ה'תש"פ

לימוד אמונה יומי: י' תשרי « הקודם | הבא »

סמכות באמונות ודעות: כיצד סומכין על דברי אגדה?

מתוך הספר 'הלכה בימינו' | הרב יעקב אריאל

בתשובה אחרת מוסיף רב האי גאון (אוצר הגאונים חגיגה שם):

 

דברי אגדה – לאו כשמועה הם, אלא כל אחד דורש מה שעלה על לִבו, כגון אפשר ויש לומר, לא דבר חתוך; לפיכך אין סומכין עליהם.

 

כלומר, מאחר שדברי אגדה, העוסקים ברעיונות עמוקים, נאמרו מלכתחילה בלשון מיוחדת, הוסמכו כדרשות לפסוקי המקרא וכוסו במעטה של מחלצות ספרותיות, שלא כל אחד יודע כיצד לרדת לסוף דעתן – אין להסיק מהן מסקנות חד-משמעיות; ורק חכם גדול, המכיר היטב את שפת האגדה ושולט בכל מכמני המקורות התורניים, מוסמך להורות בענייני אמונה. רב האי גאון אומר במפורש ש"אין סומכין עליהם". הוא לא אמר ש'אין סמכות' בענייני אמונה. אדרבה, מכיון שיש סמכות כזו, אנשים עלולים לסמוך על דברי אגדה ללא הבנה חודרת ומעמיקה, ולכן אין לסמוך עליהם. אולם מכלל לאו אתה שומע הן, שעליהם אין לסמוך, כלומר על הבנתן המוטעית, אך עקרונית יש ויש סמכות רעיונית בישראל. ויעיד על כך נימוקו של רב האי גאון, שכל דרשן "דורש מה שעלה על לבו"; כלומר, פירוש הפסוק על ידי הדרשן אינו מחייב, והרעיון אינו בהכרח כוונתו הפשוטה של הפסוק; ולכן אין חובה להסתמך עליו. אפשר לפרש את הפסוק גם אחרת, והרעיון שדרש הדרשן אינו מחייב בהכרח (הדבר תלוי בשאלה אם הרעיון הוא מרכזי או לא. עי' להלן בהסבר דעת הרמב"ם). אך רב האי גאון לא אמר מעולם שאין אמונות מקובלות. אדרבה, אותן אמונות שהן מוסכמות על חכמי ישראל הן המחייבות את כולנו. עלינו לברור תמיד בין מה שאומר הדרשן כרעיון אישי שלו, לבין עיקרון השקפתי המוסכם על חכמינו. ואכן תשובות רבות השיב רב האי גאון עצמו בענייני אמונה ופירושי האגדות.

 

לא נחלקו רב האי גאון וחותנו רב שמואל בן חפני אלא במעשים החורגים מגדר הטבע, שרב האי גאון סבר שאפשר לקבלם גם כפשוטם ורב שמואל בן חפני סבר שלא (כגון: מעשה בעלת האוב). אך לומר שהם שללו את סמכותה של האגדה – מאן דכר שמיה! אדרבא, מתוך הערצתם לחז"ל וקבלת מרותם הם הדגישו את הצורך בהבנה מעמיקה ונכונה של דבריהם.

 

בעקבות רב האי גאון הולך הרמב"ם באומרו בפירוש המשניות (סנהדרין, הקדמה לפרק חלק) שבני אדם נחלקו בפירוש דברי חכמים לשלוש כתות:

 

א.  כת אחת – מפרשת את דברי חז"ל כפשוטם ומאמינים באמיתותו של פירוש זה.

ב.  כת שנייה – אף היא מפרשת אותם כפשוטם; אך משום כך מייחסים לחז"ל דעות מוזרות, וכתוצאה מכך נמצאים מגנים ומלגלגים על דבריהם (הרמב"ם מכנה כת זו בשם: כת ארורה).

ג.  כת שלישית – שהיא בקושי קבוצה – המאמינה בגדלותם של חז"ל ויודעת שדבריהם עמוקים ויש לפרשם על פי כוונתם הפנימית ולא כפשוטם. אנשי כת זו מוסמכים לסמוך על דברי אגדה.