ביעור פירות שביעית

שאלה

האם יש מקום להדר ולבער פירות שביעית בשרפה?

תשובה

 

נחלקו הראשונים במהות הביעור בשביעית: רש"י והרמב"ם[1] סוברים שהביעור הוא שרפה והשלכה לים. הרמב"ן ורבים מן הראשונים[2] סוברים שהביעור משמעותו הפקר לכל, ולכן יכולים גם הבעלים לחזור ולזכות בפירות. וכך משתמע גם בתוספתא ובירושלמי.[3] לראב"ד[4] יש דעה ממצעת: כשכלים ונפסדים הפירות בסביבות העיר, אזי מחלק הבעלים מזון ג' סעודות ומפקיר. בשלב מאוחר יותר – כשכלים ונפסדים הפירות בכל ארץ ישראל – מבער לגמרי את הפירות, שורפם או משליכם. בעל 'חכמת אדם'[5] כתב שאם יזכהו הקב"ה לעלות לארץ ולקיים מצוות שביעית, יבער בשרפה בזמן הביעור. דבריו אלו עוררו ספק גדול משני צדדים: א. איסור הפסד פירות שביעית ב. איסור 'בל תשחית'. אמנם כאשר אנו מפסידים פירות או ירקות שביעית מנימוקים הלכתיים, אין זה הפסד, וכן אין בזה 'בל תשחית' מכיוון שנעשה לצורך מצווה. אבל בנידון דידן, שדעת רוב הראשונים שאין מצווה לשרוף, אם כן יש בזה הפסד פירות שביעית.[6]

יש עדויות שהמנהג בארץ ישראל היה כדעת הרמב"ן והר"ש, שרק הפקירו את הפירות ולא שרפו אותם, וכן כתב בעל 'כפות תמרים'.[7] המהר"י קורקוס[8] כתב שדעה זו היא העצה הטובה לבני ארץ ישראל, שהדלות שם גדולה וטורח (הפסד) גדול לבער פירות שביעית.

ב'אור לציון'[9] נכתב שיש לבני ספרד לנהוג כדעת הרמב"ם, ולשרוף את הפירות בהגיע זמן הביעור. אולם כידוע הספרדים קיבלו את פסקי ה'בית יוסף', והוא כתב[10] שפסיקתו היא על פי שלושה עמודי ההוראה (רי"ף, רמב"ם ורא"ש), ובשאלות שלא דנו יש לפסוק כדעת רוב הראשונים האחרים. ידוע שרוב הראשונים כתבו שהביעור הוא הפקר, ואם כן על פי יסודות ההוראה שכתב ה'בית יוסף' עצמו, יש להכריע כרוב הראשונים ולא כרמב"ם. עוד כתב ה'בית יוסף', שבמקום שיש מנהג יש ללכת לפי המנהג, וגם הרמב"ם כתב[11] ש'הקבלה והמעשה עמודים גדולים בהוראה ובהם ראוי להתלות'. וכפי שהבאנו לעיל, היה מנהג בארץ ישראל להפקיר פירות שביעית.

להלכה, יש לנהוג כרוב הראשונים, ומנהג ארץ ישראל להפקיר את הפירות בשעת הביעור, ולאחר מכן יכולים לחזור ולזכות בהם ולאכול את הפירות.[12] מי שנוהג בכל הנהגותיו כדעת הרמב"ם, יכול לעשות דבר פשוט כדי שלא לסתור את פסק הרמב"ם: לפני שמגיע זמן הביעור, יחלק את כל פירות השביעית שברשותו לאחרים. המקבלים יפקירו את הפירות בשעת הביעור, ולאחר מכן המחלקים יכולים לזכות בהם ולאכול אותם.



[1].שבת הארץ, פ"ז ה"ג הערה 1.

[2].שבת הארץ, פ"ז ה"ג הערה 9.

[3].ירושלמי, שביעית פ"ט ה"ד.

[4].שבת הארץ, פ"ז ה"ג הערה 8.

[5].חכמת אדם, שערי צדק פי"ט סעי' ו.

[6].משפט כהן, סי' פג.

[7].תוספת יום הכפורים, יומא פג ע"ב; ואמנם דבריו הם בפירות נכרים, אבל כיוון שהוא פסק כמבי"ט שיש לשמור בהם קדושת שביעית וביעור, אם כן משמע בבירור שנקטו בארץ ישראל כדעה האומרת שביעור הוא הפקר, ועי' בס' מאמר מרדכי ה, שביעית (תשע"ד), שלז.

[8].רמב"ם, הל' שמטו"י פ"ז ה"ג.

[9].אור לציון, שו"ת שביעית פ"ג תשובה ד.

[10].הקדמה לטור אורח חיים.

[11].רמב"ם, הל' שמיטה ויובל פ"י ה"ו.

[12].קטיף שביעית, פרק סו. 

הרב יהודה הלוי עמיחי | גליון 109 (תשרי תשע"ו) עמ' 7-14